באחרית ימיו החל בכתיבת חיבורו הגדול "הסולם" על הזוהר הקדוש, שני התקפי לב ויסורים איומים תקפוהו, ידיו התנפחו ומלאו מים מחמת מאמץ הכתיבה שנמשך רובו של היום, משנפל למשכב, נכנס אליו תלמיד בבכיה: מה יהיה על הפירוש? אך רבינו הרגיעו: אני לא אשאיר באמצע.
הציעו לפניו תרופות מסוימות להקל מכאוביו, אך רבינו הבחין כי הללו מקהים את צלילות דעתו וחדל מלקחתם. הרופאים טענו כלפיו, כי מוחו פועל ללא הרף וראוי להקל מפעילותו. הציעו לפניו: "שמא יגיד הרבי תהילים". אך רבינו תמה: וכי תהילים אפשר לומר ללא התעמקות?
רמזים רבים שיגר טרם הסתלקותו, בסוכות האחרון לחייו פנה רבינו לתלמידים: "הביטו בסוכה זו, כי לשנה אחרת אשב בסוכה שאין כמוה ליופי". קרא לתלמיד מקורב ואמר לו: "כל שאלות שיש לך שאל". וכאשר התלמידים הביאו לפניו בחודש אלול האחרון אתרוגים מובחרים, כמנהגם. פנה אליהם רבינו: בחרו לכם מהודרים אלה, ולעצמו לא נטל.
בשבועות האחרונים לחייו היה רתוק למיטתו אך לא פסק מלמלמל דברי תורה ולענות לחסידים ומעריצים. גם משאיבד את הכרתו בליל יום הקדוש היה פיו דובב ללא הרף, ומספרים עדים מהימנים, כי בכל פעם שניסו להתקרב ולשמוע מה אומר הרי שהיה פוסק.
למחרת, בעצם יום הכיפורים תשט"ו, בעת שאחזו בתפילת היום ב"אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי". השיב את נשמתו ליוצרה, טהורה ומזוככה, ונטמן בהר המנוחות שבירושלים, שם הוצב אוהל על קברו.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
Comments