בסעודת בר המצוה של רבינו שמואל ביום ראשון של חול המועד פסח תש"א, ישב בראש השולחן רבינו בעל הסולם, והוא דרש במעמד זה במשך כחמש שעות. בתוך הדברים הרחיב ובאר מהן הסגולות הנדרשות אצל מנהיג בישראל.
ברבות הימים האציל עליו בעל הסולם מהודו, והיה מדבר עמו ביחידות בענייני עבודת ה', דברים העומדים ברומו של עולם, במשך שעות רצופות. בשיחות אלה טייל עמו בשבילי פרד"ס החכמה והביאו להיכלות נעלמים של גנזי אוצרות פנימיות התורה ותעלומות דרכי עבודה. רק בודדים מבני החבורה זכו לשמוע שיחות כאלו ביחידות ולהאזין לדברי אלקים חיים בפרטיות ובאריכות מפי המאור הגדול. תוכן השיחות נעלם מאתנו.
רבינו הקפיד שלא לדבר אודותן.
מעשה היה ולאחר אחת השיחות, פנה אליו אביו בעל "ברכת שלום", וביקשו שיאמר לו מה שמע בשיחה זו - אך רבינו העדיף שלא לומר, אולם אביו הפציר בו רבות עד שלבסוף נעתר ואמר לו. כאשר שמע רבינו בעל ה"ברכת שלום" את הדברים - השתומם מאד, ואמר לו שהוא מתפלא, היות ודברים אלה הם גבוהים מדי בשבילו. אז השיב לו רבינו תשובה, ונחה דעתו של אביו.
אדמו"ר בעל הסולם הוקירו והעריכו. מעשה היה בשבת פרשת יתרו בבית מדרשו של בעל הסולם, ואחד התלמידים (הר' אהרן שמש זצ"ל) קנה כיבוד עבור רבינו שמואל, עליה לתורה לפרשת עשרת הדיברות. אחד המתפללים אמר שאין זה נהוג לכבד בחור צעיר בכיבוד חשוב כזה, ונשמע רחש בבית הכנסת. אדמו"ר בעל הסולם יצא מחדרו ושאל לסיבת הרעש. כאשר סיפרו לו על הויכוח- חייך, ואמר שאמנם כן יכבדו אותו בעליה זו. ומאחר והיה לוי - הורה לסדר את הקריאה באופן כזה שיוכל לעלות.
"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כז).
קשור היה רבינו בלב ונפש לסבו הגדול אדמו"ר בעל הסולם, לתורתו, ולשיעוריו הק'. היה מזכיר אותו בהערצה. ומרבה לספר על היראה והפחד שהיו לו ממנו.
אמר: ברוך ה' אני זכיתי שהיתה לי יראת הכבוד מבעל הסולם. הוא היה סבי, ומעולם לא שאלתי אותו 'מה שלומך?' לא היתה השאלה הזאת. היה פחד כזה שלא שאלתי. ראיתי אותו - הלכתי לצד אחר מחמת יראת הכבוד. כשישבו בשיעור - ישבו באימה ופחד. פעם התקיימה סעודה לבחורים עם בעל הסולם. הגישו דגים. שאל: למה אתם לא אוכלים? לא יכולנו לאכול. היה רגע שהסתכל לצד - מיד בלעתי הכל.
פעם באחת השיחות פנה אל הרה"ח ר' עזריאל חיים למברגר זצ"ל, ושאל אותו אם הוא זוכר שבילדותם שיחקו יחד בחצר בית המדרש, וכאשר רבינו בעל הסולם היה יוצא לחצר - היו מפסיקים את משחקיהם ונעמדים באימה. וזאת למרות שהוא לא פנה אליהם כלל. הם הרגישו הרגשה אשר לא אפשרה להם לשחק.
בעת היותו אברך היה משתתף בשיעור השבועי שהיה בעל הסולם נוהג לומר אחת לשבוע. כדי להיכנס לשיעור מוטל היה על השומעים לשלם סכום כסף שערכו הגיע לכדי משכורת חודשית בממוצע באותם ימים. הכסף היה מיועד להדפסת הספרים. והעידו על רבינו אשר מאז חתונתו, ולמרות דחקו - לא הפסיד ולו שיעור אחד.
מסכת חייו היתה השתקפות של דרך בעל הסולם בעבודת ה'. כל ימיו הקפיד שלא לזוז כמלא נימה ממנהגי בעל הסולם.
בתקופה שהנהיג את הקהל הציע לו אחד ממקורביו ליזום פעולה אשר כפי שסבר עשויה לתת חיזוק ותועלת לקהילה. רבינו משיב לו נחרצות: מה שבעל הסולם נהג - צריך לעשות, וחוץ מזה לא אעשה אפילו דבר קטנטן שלא נהג אצלו.
מישהו מנסה לתת הסבר למעשי בעל הסולם. משיב רבינו בפליאה באמרו: הייתכן לתת הסבר למעשי אדמו"ר בעל הסולם?
רבי שמואל זצ"ל נלב"ע במוצאי שבת קודש, כ"ח חשוון תשנ"ז.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. אמן.
(נכתב על ידי הרב ברוך הורביץ זצ"ל)
תודה רבה על החיבור הזה בין הדורות ובין המדרגות. אפשר להרגיש בנוכחות של בעל הסולם . זכות גדולה