חיים שכולם רוחניות: אדמו"ר רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל

הרב"ש

האדמו"ר רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל, המכונה הרב"ש, בעל ה"ברכת שלום", בנו בכורו של רבינו בעל הסולם זצוק"ל, היה מגדולי המקובלים בדורנו. הסתלקותו ביום ה' תשרי תשנ"ב (1991) הותירה חלל עצום בעולם הקבלה והחסידות. גם במבט לאחור, קשה לשרטט קווים לדמותו הייחודית, שכן עולם המושגים שלו היה שונה לחלוטין משלנו, מרומם ונשגב מעל ענייני העולם הגשמי.

חיים של מסירות נפש

כל חייו של הרב"ש היו חטיבה אחת של מסירות נפש לעבודת ה'. מגיל ינקות ועד יומו האחרון, בן שמונים כבן עשרים, פעל באותו הלהט וסערת הנפש של עבד המשתפך לפני קונו. רצונו העז היה לעבוד את בוראו בכל מאודו, ללא שימת לב למניעות והפרעות שמבחוץ. עניני העולם הגשמי לא תפסו אצלו מקום כלל. פועלו ומגמתו היחידה הייתה הקמת דור עובדי ה' בדרך האמת אותה קיבל מאביו, האדמו"ר הרה"ק האלקי מרן בעל "הסולם" זצ"ל.

שקידה בתורה מנעוריו

עוד בימי בחרותו, בעת שלמד בישיבת "תורת אמת" בירושלים, הוכר כנער פלא. ארבע עשרה שעות רצופות היה רכון על גבי הגמרא, מתייגע בלימודו. בית אביו הגדול היה ריקן מכל, ועל הספסל שלידו לא היו מונחים יותר מכמה תאנים להשקיט את רעבונו ולידם קנקן מים, אבל לא היה בזה כדי לטרדו מהתמדתו. מטבעו בעל מרץ היה ואיש תנועה, ובקושי רב עלה לו לעמוד על מקום אחד, אך מול כח רצונו האדיר נמוגו קשייו והוא היה שוקד על לימודו שעות וימים.

אדמו"ר הרב"ש אשלג זצ"ל

דבקות באביו הקדוש

הרב"ש היה דבוק באביו, בעל הסולם, ללא שיעור וללא שיור. מעשה היה בתקופת מלחמת השחרור, כאשר נסע לאביו על גבי משוריינים שבקעו את המצור על ירושלים, בואכה תל-אביב. ממון לנסיעה בתוך המשוריין לא היה לו, אך השתוקקותו לאביו גרמה לו להשליך נפשו מנגד והוא נסע מחוץ למשוריין, כשהוא חשוף. כשבא לתל-אביב מצא את אביו ממתין לו במרפסת ומתרה בו: "יותר אל תעשה זאת, דע לך כי כל הזמן היית מונח על ראשי". האב הקדוש חיבבו והוקירו עד מאוד, וכתב לו במכתב: "ודעתי קרובה אליך כקרבת האב אל בנו, ובטח אמסרם לך (את סודות החכמה) לעת שתהיה כדאי לקבל פה אל פה".

דרך העבודה הייחודית

דרכו של הרב"ש בעבודת ה' הייתה דרך של יגיעה והתאמצות למעלה מגדר הטבע. הוא מאס בייחוס ולא החשיב את עובדת היותו בנו של בעל הסולם. הוא חפץ בעבודה עצמית. דרך זו ליוותה אותו כל ימי חייו, ודבר לא מנע ממנו להמשיך בה. גם בתקופת עוני קשה לא פסק מהתמדתו הרבה. לפרנסתו הוא עבד בתפסנות בניין, היה מגיע לביתו רצוץ לעיתות ערב מעבודה מפרכת, ותיכף שקד על ספריו. יחד עם זאת לא ויתר על קימת חצות אותה דרש אביו הגדול מתלמידיו.

בתקופה אחרת הוא עבד ב"סולל בונה", בסלילת כבישים חדשים בארץ ישראל שהלכה ונבנתה אז. בימי ה"שבעה" אחר פטירתו הגיע אדם שעבד יחד אתו באותה העת וסיפר שחיפשו מתנדב שיקום לפנות בוקר כדי להדליק אש בדוד המים ששימש להכנת קפה. הרבי זצ"ל התנדב, הוא קיבל את המפתח למטבח והיה קם מידי לילה, מדליק את דוד הקפה ומתיישב לידו ללמוד מספר שעות עד אור הבוקר.

הנהגה פלאית

הנהגתו הפלאית של הרב"ש התבטאה בגבורה שאין דוגמתה. עבודת המידות, התגברות על יצרים, והכנעת כל רצונו לרצון ה'. דרך של אמונה וביטחון, עבודת תפילה פנימית והצנע לכת. יגיעה ועבודת ה' מתוך שמחה, ליוותה אותו כל שנותיו. תמיד היתה השמחה שרויה על פניו. ביקש להתערות עם הציבור ולא להבליט עבודתו הפנימית. התנהג בפשטות כחבר וידיד טוב ולא נהג בגינונים מיוחדים. אך כאשר היה ביחידות היו פניו מאירים בשלהבת קדושה עד שלפעמים אפילו בני ביתו יראו מגשת אליו.

מורשתו הרוחנית - אוצר ספריו הקדושים

מורשתו הרוחנית של הרב"ש מתבטאת בעיקר בספריו ומאמריו הקדושים, המהווים אוצר בלום יחיד בדורנו. הם משמשים כשולחן ערוך ומשנה ברורה לדרכי עבודת ה'. במאמריו, נדרש הרב"ש לבאר את ההתמודדויות העומדות בדרכו של האדם החפץ להתעלות בעבודת ה', והדברים מאירים לכל אחד בדרגתו.

הספרים שיצאו לאור מכתביו ושיעוריו:

1.       "ברכת שלום - שמעתי" - רשימות דברים שרשם מפי אביו, מרן בעל הסולם זי"ע.

2.       "ברכת שלום - מכתבים" - מכתבים שכתב לתלמידיו ובהם הדרכות בעבודת ה'.

3.       "ברכת שלום - על התורה" - רשימות דברים מכתבי ידו על סדר הפרשיות.

4.       "ספר המאמרים" - מאמרים ארוכים שכתב לחבורת תלמידיו מידי שבוע, ביסודות עבודת ה'.

5.       "אור ברוך ואור שלום על תע"ס" - סדרת ספרים הכוללת את רשימותיו ותמלול שיעוריו על הספר תלמוד עשר הספירות וכתבי אביו.

6.       "אותיות דליבא" - ספר חדש שיצא לאור לאחרונה בשני כרכים, הכולל כאלף עמודים של שיחות בפנימיות ענייני עבודת ה' ומועדי השנה. השיחות נרשמו מפיו על ידי תלמידו הנאמן החסיד רבי ברוך הלוי הורביץ זצ"ל. הספר מתאפיין בסדר ושפה בהירה.

דברי תורה על הימים הנוראים

הרב"ש זצ"ל העמיק מאוד בעבודת הימים הנוראים, והותיר לנו אוצר של תובנות רוחניות עמוקות. הנה כמה מרעיונותיו המאירים:

חודש אלול: "אני לדודי ודודי לי"

הרב"ש מלמד כי בימים אלו שהם ימי ההכנה לראש השנה, על האדם לומר: "אני לדודי" - כלומר, להתגבר ולפעול בניגוד לרצונו הטבעי, מתוך אמונה, ולתת את כל כולו לה'. ובמקביל, עליו לצייר במוחו: "ודודי לי" - כאילו כבר זכה להתחבר עם ה' ולפעול כבר כעת (אפילו שהוא רק רוצה אבל עדיין לא זכה) ,בצורה כזו כמו שהוא כבר זכה לכך. בשילוב שני מרכיבים אלה נוצר הכלי לקבלת האור האלוקי.

עבודת ראש השנה - "כדי שתמליכוני עליכם"

הרב"ש מבאר כי בראש השנה האדם מתפלל שכל מעשיו יהיו לשם ה' ולא לתועלת עצמו, ובכך הוא ממליך את הקב"ה עליו. הוא מדגיש את חשיבות ההכנה לתפילה זו, בה האדם צריך לראות את האמת - שהגוף שלו אינו מסכים לעבוד לשם שמים - ואף על פי כן להתפלל ולבקש על דבר זה. בראש השנה צריך דבר זה להיות מגולה, עד כמה אין הגוף מסכים לעבוד לשם שמים והוא רוצה בתועלת עצמו, ואז אפשר לתת תפילה אמיתית. וכשמבקשים מכל הלב – הקב"ה עונה והאדם זוכה לדבקות ה'.

"שנהיה לראש ולא לזנב"

בביאור מנהג אכילת ראש בליל ראש השנה, מסביר הרב"ש כי "ראש" מרמז על מחשבה ודעה עצמית, בעוד "זנב" הוא נמשך אחרי הראש. בראש השנה, בו האדם נידון על כל השנה הבאה, אנו עושים לעצמנו סימן שרצוננו הוא להיות "ראש", שעבודתנו תהיה מתוך רצון פנימי, בחירה והבנה עמוקה, ולא מתוך הרגל או "לעשות מה שכולם עושים" (שזה מכונה זנב).

יום כפור – יום מחילת עוונות

הרב"ש מסביר שביום כפור מאיר האור הגדול של גמר התיקון. וזו המשמעות העמוקה של מחילת העוונות. כאשר התחתון חש את האור הגדול שמאיר אז, כל העוונות נמחקים, ממש כמו שכשאדם עושה חתונה לבנו והוא מלא שמחה עד בלי קץ, ואם היתה לו יריבות עם מישהו, או שהיו לו דאגות כאלו ואחרות – אם הוא שמח שמחה אמיתית שהיא פורצת גבולות, בשעה זו אין אצלו כל מקום לדאגות ולחסרונות.

ברוחניות יש לכך משמעות עמוקה יותר. העוונות הם שגרמו לאדם לשוב בתשובה, והם נעשים "כלים", לקבל בתוכם את האור העליון. ולכן אמרו חכמינו: "במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". הייתרון של בעל התשובה הוא שיש לו עוונות, שהופכים אצלו להיות "כלים" ורצונות להתגבר ולהתחבר עם ה'. כך גם העוונות ביום הכפורים הופכים להיות "כלים" לקבל בתוכם את האור הגדול.

סיכום

הרב ברוך שלום אשלג זצ"ל, בעל "ברכת שלום", היה דמות מופת של עבודת ה' אמיתית בדרכו של אביו בעל הסולם זצ"ל. דרכו הייחודית, המשלבת עמקות מחשבתית עם עבודה מעשית, ממשיכה להאיר את דרכם של רבים גם היום. בספריו ומאמריו הוא פירט את דרכו של אביו לפרטי פרטים, והראה כיצד היא מיושמת בחיי הפרט. ספריו מהווים מקור השראה ולימוד לכל מבקש ה' בימינו אנו, אשר חפץ לדעת מה חובתו בעולמו, וכיצד מקיימים אותה בצורה מעשית.

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן